דצמבר 2010- מרץ 2011
בשיתוף: שלי כהן, ניר רותם, דפנהלוין, אופיר זינטי
התערוכה הוצגה בגלריה האוניברסיטאית של אוניברסיטת תל אביב
התערוכה מפנה מבט אל המקלט ואל שלל גילויי ההתגוננות האזרחית הבנויה אשר מעצבים את המרחב ומנכיחים את האיום הביטחוני ואת האלימות הצבאית בשגרת החיים בישראל. אדריכלות המיגון מוסדרת בחוקים ותקנות הבנייה, אך בשיח האדריכלי היא נתפסת בדרך כלל כמובנת מאליה, כצורך בטחוני או כרע הכרחי, ובכל אופן קביעת אופיה וצורתה נותרים כמעט לגמרי מחוץ לסמכויות המתכננים. אדריכלים לא היו שותפים פעילים לדיון בהחלטות על המיגון העכשוי בישראל – הן המיגון הסטנדרטי עם המצאת המרחב המוגן הדירתי (הממ”ד) בשנת 1992, הן המיגון בקו החזית, עם ההחלטה למגן את ישובי עוטף עזה בשנת 2008. התערוכה בוחנת את ההשלכות האדריכליות והחברתיות של נוכחות המיגון בהבניית תפיסת האיום על ישראל, ומתוך כך מעלה חלופות, גם עם ראשוניות, לחיים מוגנים.
